דורי רפאל – המדריך לטיפול נכון ובריא בפטרת

נפוצותה של תופעת פטרת הציפורניים בארץ, במיוחד אצל גברים, הביאה לפריחתם של מכונים לחיסולן של פטריות הציפורניים. בשנים האחרונות, ישנה הצפה של מכונים המציעים טיפולים בלייזר, תוך הבטחות למיגורה של הפטרת ב 100% ולצמיתות ע”י טיפולים בלייזר קסום.

מתוך אחריות מקצועית, בחרתי לפרסם גילוי-דעת נרחב על תחום הפדיקור הרפואי בכלל, ועל תופעת פטרת הציפורניים בפרט. הדברים כוללים ביקורת נוקבת על תעשיית מכוני הלייזר בתחום המפיצה הבטחות ללא כיסוי, הן באשר לאיכות הטיפולים ותוצאותיהם, והן באשר למחויבות שלהם כלפי המטופלים וההתחייבות להחזר כספי.

בשל הצורך בגילוי נאות ושקיפות, אגלה שגם אני מטפל בתחום. מזה 15 שנים אני מפעיל קליניקה לטיפולי פדיקור רפואי לגברים (בלבד), כאשר בתוך העבודה היומיומית אני נתקל באין סוף מקרים, של התופעה המציקה הזאת, שנקראת פטרת הציפורניים.

בחרתי לטפל באוכלוסיית גברים בלבד, על מנת לאפשר לכמה שיותר גברים לקבל טיפול ראוי, תוך התגברות על מחסומי בושה ומבוכה שהיו קיימים בעבר אצל חלק מין הגברים, מחסומי הלכות ונורמות דתיות ועדתיות שמנעו מגברים ללכת למטפלות נשים ורק העובדה שאני מטפל גבר פתחה בפניהם את האופציה לקבלת טיפול, ומתוך הרצון להתמקצע באופן בלתי מתפשר בפתולוגיות שאופייניות אצל גברים יותר מאשר אצל נשים, כתוצאה מהרגלי היגיינה וטיפוח שונים בין המינים, ועקב שימוש שונה ברמת האינטנסיביות בין המינים שבכללם: משקל גוף גדול יותר, פגיעות ופציעות ספורט, קושי בהתמדה בטיפולים ועוד סיבות רבות אחרות.

מתוך ניסיון רב השנים, למדתי שפטרת הציפורניים, היא נגע נפוץ מאוד בקרב האוכלוסייה בישראל ובמיוחד אצל גברים. זאת כתוצאה הן מגורמים אקלימיים והן מגורמים תרבותיים. בגילוי דעת זה, אני אשתמש בשפה פשוטה ועממית, מבלי להיכנס לתיאורים ושמות מדעיים, במטרה להעביר מסר חד ופשוט, ולא במטרה ליצור רושם אקדמי ומתנשא, למרות שאני בקיא מאוד בידע רב שנצבר בארץ ובעולם בתחום הבעיות השונות המטופלות ע”י פדיקור רפואי אמיתי, בעיות פודיאטריות (רפואת כף הרגל) שונות ומגוונות, וגם בקשר שבין בריאות טובה לבין כפות רגליים בריאות ושמורות.

פטריות הציפורניים, כמו גם פטרת העור, הן נגע / טפיל ממשפחת הפטריות והעובשים. בגופינו אין ספור פטריות וחיידקים, שלחלקם אף יש מטרות חיוביות ותורמות לתפקוד הגוף ובריאותו. לעומתן, פטרת העור ופטרת הציפורניים, שכאמור הן מאוד נפוצות בארץ, הן טפיל חסר תרומה חיובית כלשהי, ובסופו של דבר, גורמות רק לגירויים, אדמומיות, התפוררות והיסדקות העור, להרס הציפורניים ועיוותן. בחלק מין המקרים עיבוי הציפורן גורם גם ללחץ בתעלות הציפורניים, וחדירתן לתוך הבשר תוך יצירת כאבים חזקים ודלקות. תוך זמן קצר יחסית מהופעתן של פטרת העור והציפורניים, מתחילים ריחות רעים ועזים, שהם על פי רוב עיקר הריחות הרעים של כפות רגליים. המסכנה הראשונה המתבקשת היא, שאם ישנם ריחות לא נעימים מכפות הרגליים, אזי שיש להניח שהתחילה בהן פעילות פטרייתית.

מוצאה של הפטרת ממשפחת העובשים, מצריכה אותה לשלושה תנאים עיקריים להתפתחותה: טמפרטורה סבירה (למש כמו זו של גוף האדם), לחות זמינה, וחושך. תמיד אני נותן לדוגמא סמרטוטים ספוגי מים שהושארו ללילה ליד הכיור, ובבוקר הם כבר נושאים ריחות לא נעימים. התבוננות עצמית קצרה על אורך חיינו בארץ, מסביר בנקל את נפוצותה של הפטרת.

על פי רוב, מתחילות הפטריות להתפתח בזמן השירות הצבאי, כאשר כפות הרגליים סגורות למשך שעות רבות בתוך נעליים צבאיות, בחושך, בלחות של זיעה ובטמפרטורה של הגוף, אבל זוהי תקופת ה “טריגר” העיקרית, אך לא היחידה, וישנם גורמים נוספים, שיכולים לגרום להתפרצות פטרת עור וציפורניים, גם לפני, אחרי או ללא קשר לשירות צבאי.

גם אי שמירה של היגיינה אופטימלית של כפות הרגליים, קרי: סיבון יסודי של כפות הרגליים בכול רחצה, וייבושן באופן מוחלט ויסודי לאחר מכן, ולפני הכנסת הרגל לגרב ולנעל, יכולים לתרום להתחלה של התפרצות פטרת. במיוחד רגישים אזורי השקעים שבין האצבעות, וקדמת ציפורניים ארוכות ולא גזורות באופן תכוף מספיק. במקומות אלה נקלעים מים, שמהווים את התזונה העיקרית של הפטרת, וכאשר אלה מהווים מצב קבוע (חוסר בניגוב וייבוש והכנסת הרגליים לגרביים ונעליים), אזי לפטרת, שהיא טפיל בסביבת גוף האדם, נוצרים תנאים אופטימליים, להתחיל להשתקע, לצמוח ולהציק לנו.

נוסיף על אלה, גם מצבי סטרס, שמלווים את חיינו בארץ כמעט באופן שגרתי, שמחלישים את המערכת החיסונית שלנו, ואו אירועי סטרס אישיים נקודתיים או פתאומיים, שיכולים להופיע בחיי כול אחד מאתנו, או סתם החלשות זמנית של המערכת החיסונית שלנו כתוצאה ממחלה כזאת או אחרת, ואז נקבל את מקבץ הסיבות הרב ביותר עבור אוכלוסייה ספציפית, שיכולות להסביר את הנפוצות הכול כך גדולה של תופעת הפטרת של העור והציפורניים בארץ, ובמיוחד אצל גברים.

המסכנה השנייה היא לכן, שבכול פעם שיצטברו התנאים המתאימים לאורך זמן מספיק (משתנה מאדם לאדם ע”פ כוחה של המערכת החיסונית שלו), תחזור הפטרת להתפתח, לצמוח ולהזיק. אי לכך, כל הבטחה לסילוקה של הפטרת או הפטריות מין הציפורניים לצמיתות, היא חסרת בסיס או הגיון, ואין דרך אחרת מאשר לתאר אותה כשקר גס.

מניסיוני רב השנים, הדרך היעילה ביותר באופן גורף לטיפול בפטרת, היא ע”י טיפול תרופתי מתאים, אך טיפול זה לא מתאים לכול אחד, ואף יצא לו מוניטין רע היות שבעבר טיפולים תרופתיים שכאלו, פגעו בתפקודי כבד אצל חלק קטן באוכלוסייה. היום הטיפול התרופתי הוא בטוח ואפקטיבי מאוד, אך עדיין ישנם רבים המפחדים ממנו, או שמעדיפים שלא להשתמש בתרופות. אני באופן אישי כן ממליץ למטופלים שלי לשקול טיפול תרופתי מסוג מסוים מאוד. הסברים על הטיפול והפניה מסודרת ניתנת אצלי בקליניקה ומיועדת לרופא העור של המטופל.

רק לכאלה שהטיפול לא מתאים עבורם, או שמתעקשים שלא להשתמש בתרופות, אני מציע טיפול אפקטיבי, קצר מועד וזול יחסית לכול טיפול אחר שקיים היום בארץ או בעולם, שמבוסס על פעילות בשחרור איטי, ושמצריכה את המטופל להתעסקות מינימלית של אחת ל 10 ימים.

לא כאלה הם מכוני סחטנות הכסף בלייזר, שמייצרים מצג שווא של טיפול וריפוי של פטרת הציפורניים (שהיא רק חלק מין הבעיה הכוללת, כיוון שהפטרת כאמור, נמצאת גם על העור).

הבלוף הראשון הוא שסילוק הפטרייה מין הציפורניים נעשה ע”י לייזר חדשני כזה או אחר. האמת היא שאין ביכולתה של כל קרן לייזר לרפא את הפטרת. הלייזר משמש רק כחלק מתהליך צריבה, חיתוך, שיוף והסרה של חלקי ציפורניים נגועים, ממש כמו שאפשר לעשות עם צבת, קטר, מספריים ומשייפים למיניהם.

הבלוף השני הוא שתהליך הריפוי נעשה למעשה ע”י הלייזר, בעוד שבכול המכונים ישלחו אתכם הביתה עם טיפול במגוון משחות וחומרים, שלהם תצטרכו להשתעבד, לטפל באופן יומיומי, ולרוב אפילו יותר מפעם אחת ביום. אז בעצם הטיפול הוא ע”י החומרים הנלווים ולא ע”י הלייזר. הלייזר הוא רק הדוגמן בכול הסיפור. זה שעושה את הרושם, וזה שגורם לכם לפתוח את הארנק.

על כול זה תשלמו מאות ואלפי שקלים, והעיקר שתאמינו שאתם מטופלים בלייזר. משול הדבר להבטחה שעל ידי כוח אנרגטי כלשהו, שלצורך המשל נקרא לו קרן לייזר קסומה, תרדו קילוגרמים רבים במשקלכם, והכושר שלכם יעלה באופן ניכר, רק שמעבר לחשיפה לקרן הקסמים עצמה, תהיו מחויבים להתחיל לעסוק בספורט באופן קבוע ויומיומי, וכאמור אפילו יותר מפעם אחת ביום…. וגם אולי אפילו לשמור על דיאטה. ממש אגדת “מרק הכפתור” המפורסמת. חוזים מתחכמים של החזר כספי לא מועילים על פי רוב לאיש, כיוון שתמיד יצליחו במכון להוכיח שהמטופל לא ביצע את המטלות והטיפול הביתי, במדויק ע”פ ההוראות שניתנו לו, ולכן אין למכון אחריות.

במרפאה שלי אני מסרב בכול תוקף לקבל לטיפול, מקרים שבהם נמצא המטופל במהלכו של טיפול בלייזר, כיוון שכבר קרה בעבר, שאמרו למטופל שעצם ההתערבות בטיפול ע”י גורם נוסף, מבטלת את האחריות לחוזה.

גם חלק ממטופלי הקבועים, שנפלו בקסמי הלייזר, ומכונות השיווק המשומנות היטב של המכונים השונים, גילו במהרה שאין בטיפולים האלה כול תועלת, ו וויתרו על ההשתעבדות לטיפולים האין סופיים (כיוון שאי אפשר למחוק פטרת לצמיתות), ומשום שוויתרו על התהליך הטיפולי כביכול, גם וויתרו על כספם. בדיוק על הייאוש הזה בנויים כל המכונים. מבחינתם תמשיכו לבוא לטיפול לנצח. מה גם שהחומרים הנלווים עולים כסף רב, ואותם תצטרכו להמשיך ולרכוש לאורך כול הטיפול. כך שבכול מקרה, המכון ימשיך להרוויח. אם בחר המטופל להתייאש מין הטיפול, הרי שאין למכון שום מחויבות כלפיו. כך בדיוק עובדת השיטה.

מספר עובדות וניפוץ של דעות רווחות:

כף הרגל היא חלק מין הגוף שאותו צריך לתחזק לא פחות מכול חלק אחר, למשל: צחצוח שיניים. מומלץ לסבן את כפות-הרגליים היטב גם בין האצבעות והציפורניים בכול רחצה, להקפיד על ייבוש מוחלט של כף- הרגל ושוב תוך שימת לב מיחדת לאזורי בין האצבעות ותעלות הציפורניים ומתחתיהן, ובנוסף ממש כמו ביקור תקופתי אצל שיננית, לפרגן לכפות הרגליים שלכם טיפול פדיקור רפואי תקופתי. ההמלצה הכללית של ארגון הפודיאטרים האמריקאי – ה A.P.M.A היא ביקור תקופתי לבדיקת כף הרגל וריענונה בטיפול פדיקור רפואי אחת לחצי שנה לפחות. בקרב אוכלוסיות אחרות, כגון: חולי סכרת, ספורטאים, אנשים שמבלים את מרבית שעות היום בעמידה או בתנועה על הרגליים, בני גיל הזהב, ההמלצה לטיפול משתנה על פי הצרכים המיוחדים של כול אוכלוסייה או כול פרט בה.

הדעה שאם מתחילים ללכת לטיפולי פדיקור, גורמת לצמיחה מהירה יותר של עור או ציפורניים, נכונה רק במקרה של טיפול פדיקור לא נכון, שבמהלכו הורד עור רב יותר מין הדרוש, ולכן הגוף מגיב לטיפול כמו אל פציעה, שאותה הוא מתקן ע”י הצמחת העור הקשה מחדש (התיאור הוא תיאור בסיסי ולא שלם). זאת ממש כמו שאם מתחילים ללכת לשיננית, אז ייווצר יותר רובד חיידקים, מאשר אם לא נלך.

רוב רובם של מכוני הפדיקור העממיים, בקרנות רחוב ובמספרות, המרשים לעצמם להיקרא “מכוני פדיקור רפואי” לא מפוקחים ע”י שום גוף מסודר, והמטפלים (על פי רוב פדיקוריסטיות) לא עברו אפילו שעה אחת של הכשרה אקדמית רפואית רלוונטית. אין הדבר אומר שהטיפולים הכלליים אינם טובים, אלא שלא עומד בבסיסם ידע רלוונטי, שיכול להתמודד עם כף רגל אינדיווידואלית של כול מטופל ומטופל, והטיפול הוא טיפול אחיד פחות או יותר עבור כולם.

כול הבטחה שתקבלו שכוללת הרחקה של פטרת מסוג כזה או אחר (ציפורניים או עור) היא פשוט שקר גס.

מכוני הלייזר לחיסול פטרת הציפורניים הרבים (מבלי לנקוב בשמו של אף אחד מהם), הם תעשייה משומנת היטב, שמוציאה סכומי עתק על פרסומים בכול האמצעים האפשריים (אינטרנט אתרים ורשתות חברתיות, מדיה אלקטרונית משודרת ומודפסת), תוך פיזור הבטחות בלתי מבוססות, ותוך ניצול של בורות הציבור מחד, ואי פיקוח של הרשויות מאידך.

כול אדם בוגר זקוק לטיפול פדיקור רפואי תקופתי ממש כמו שכול רכב זקוק לטיפול כזה. בהמשלה, כאשר הרכב חדש וצעיר, הטיפולים אולי פחות משמעותיים, אבל טיפול בזמן מהווה גם טיפול מונע וגם תחזוקה הולמת, לשימור הרכב במצב אופטימלי. כך בדיוק אצל האדם. כאשר אנחנו צעירים, אנחנו לא מרבים לייחס חשיבות לשחיקה של כפות-הרגליים או אפילו לפציעות קלות, איזו ציפורן מצהיבה או קצת קילופי עור בכף הרגל. וחוץ מזה למי יש בכלל זמן להתעסק עם כפות הרגליים??? גם לעולם הסטיגמות יש תפקיד בתהליך קבלת ההחלטות. אבל מול כול אלה מתפתחת אט אט מודעות הולכת וגוברת אפילו בעולמם של הגברים לחשיבות התחזוקה של איבר כול כך חשוב כמו כפות-הרגליים. היום הנורמה לפניה לקבלת טיפול פדיקור רפואי משתרשת לא רק בקרב אוכלוסיות ייעודיות (כגון: חולי הסוכרת או הספורטאים, שהזכרתי קודם לכן), אלא מתרחבת לכול רבדי האוכלוסייה, כולל ילדים צעירים עם בעיות ייחודיות, מגזרים שבעבר לא ידעו לאן לפנות כמו דתיים ובני-מיעוטים.

לסיכומם של דברים, פשוט השתדלו להפעיל את כוח ההיגיון ואת שפע המידע שעומד לרשותכם, לפני קבלת החלטה אם לזרוק כסף רב כול כך על הבטחות לייזר שלא יקוימו, ושאין להן בסיס. כמו-כן, תמיד שמירה על בריאות טובה ותחזוקה סבירה של הגוף…. ובמיוחד של כפות הרגליים, תחסוך לכם הוצאות כ”כ כבדות, ותשמר את איכות חייכם.

לאתר של דורי רפאל